חרם כמנגנון אכיפה בעולם הילדים

מאפייני התופעה:

מטרת החרם

חרם מהווה מנגנון אכיפה פנימי של חברת הילדים. השימוש במנגנון האכיפה החברתי שכיח בחברות בהם מנגנון האכיפה החיצוני אינו מקובל – המורים (מול התלמידים), המשטרה הלאומית (מול קהילת היהודים בגולה). המניע המרכזי לחרם הוא רצון מארגן החרם להדגים את כוחו או לסלק מתנגד המאיים על הכוח הפוליטי בקבוצה (למשל נקמנות "עשית לי משהו, עכשיו אגייס את כל החברים נגדך"). במרבית המקרים העילה ה"רשמית" לחרם הינה שרירותית או סביב עניין פעוט (סופרת הילדים סמדר שיר מספרת שהעילה הפומבית לחרם נגדה מצד מלכת הכיתה היה אפה הסולד).

התופעה בה ילדים הופכים ילד לשעיר לעזאזל ומפנים כלפיו את התוקפנות, היא תופעה נפוצה ואופיינית בקרב ילדים במיוחד בגיל בית ספר יסודי, ושכיחה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים. בשנת 2006, על פי מחקרו של ד"ר הראל, כ-14% מתלמידי כיתות ו' דיווחו כי תלמידים ארגנו עליהם חרם חברתי.

זהות התוקפן

בניגוד להצקות פיסיות, הנעשות בדרך כלל על ידי בריון אנטי חברתי, חרם בדרך כלל מאורגן על ידי בעלי הכוח בקבוצה כדרך לביצור מעמדם. החרם עשוי להיות מלווה בשמועות, בהצקות, בסחיטות ואף באלימות פיסית. ככל שהחברה סגורה ולכודה יותר כך כוחו של נשק החרם גדול יותר.

האכזריות הגדולה ביותר היא בעצם העובדה שלאדם מבוגר יש יותר אלטרנטיבות בבחירת החברים שלך והמסגרות בהן הוא לוקח חלק. כילד בכיתה – זו החברה כמעט היחידה שלך, אין לאן לברוח והוא מרגיש שזה ימשך לנצח.

המצבים מתוכם נולד החרם החברתי :

  1. ייתכן מצב של תלמיד-כוכב בכיתה, שיש בו גם מידה של חוסר ביטחון המניע אותו לנהוג באופן טוטאלי בשליטה כלפי ילדים אחרים, ומבחינתו מי שממרה את פיו לא יזכה לקשר עם תלמידים אחרים בכיתה. יש ילדים החושבים שהם ראויים למעמד מיוחד, אבל אינם בטוחים במעמדם, ולכן הם מארגנים חרם על תלמיד אחר.

  2. ילדים רכושניים מבחינה חברתית גם הם מועדים לארגן חרם.

  3. בכיתה בה קיימת תחרות ואפילו סמויה, יש אחד שלוקח יוזמה ומנהיג באופן אקטיבי נידוי של האחר.

  4. כאשר מתעורר בכיתה צורך בלכידות חברתית של קבוצת תלמידים, הם מוצאים בשנאה משותפת כלפי תלמיד אחר דבק המחבר אותם יחד.

תמרורי אזהרה להורים :

חרם חברתי נחווה פעמים רבות כחוויה צורבת וקשה במיוחד. תסמינים רבים שנפנה את תשומת ליבכם אליהם יהיו סימפטומים הקשורים לדיכאון. התסמינים הללו אינם בהכרח מעידים כמובן על קיומו של חרם חברתי, אך הם מהווים תמרור חשוב לעריכת שיחה מקרבת ביניכם לבין ילדיכם ולעריכת מעקב.

  • שינוי בהיקף האירועים החברתיים והמפגשים שהילד לוקח בהם חלק.

  • שינוי קיצוני בהתנהגות- שינויים בהרגלי השינה, האכילה, והטמפרמנט אפתיה או רגזנות.

  • אדישות כללית או חוסר עניין בדברים שהילד אוהב בדרך כלל.

  • ירידה במוטיבציה הלימודית.

  • היעדרויות מרובות מבית הספר, לעיתים באמתלה של תחלואים שונים.

  • תלות מוגזמת במבוגר או הסתגרות קיצונית ורגרסיה התפתחותית.

  • סף תסכול נמוך- התקפי זעם או בכי לא מותאמים לסיטואציה.

עם זאת, חשוב לציין כי גם הורים אכפתיים, מעורבים ואוהבים לא תמיד מצליחים להבחין בתמרורים הללו או לקשרם לחרם חברתי. פעמים רבות הילד מנסה ככל יכולתו להסתיר את עובדת היותו מוחרם מהוריו. חשוב שלא תאשימו את עצמכם.